השטן האוניברסיטאי

לא ימים ארוכים של 12 שעות, לא מחירים גבוהים לשוקולד ב"שסק", לא העדר פופים להתרסק עליהם בחדר הפופים בספרייה ולא 11 שקל חנייה ליום. אף אחד מהם לא שבר אותי. עכשיו, ששנה א' מתקרבת לסיומה, אני סוף סוף יכולה להכריז על מה ששבר אותי, או בכינוי שהדבקתי לו: השטן האוניברסיטאי. הוא, הוא יותר נכון היא, לא אחרת מאשר הכתיבה האקדמית. השטן במלוא הדרו.
חוקי הכתיבה האקדמית הקשו על חיי, מיררו את חיי ובכל פעם שחשבתי שהבנתי אותם הם הפכו מסובכים יותר. קצת כמו היגיון של נשים.

ועכשיו קצת רצינות ומספיק עם הציניות, אני באמת מתקשה להבין את כל הרעיון של מקורות אקדמיים. מה קרה לימי התום בהם האנציקלופדיה העברית, הבריטניקה לנוער או אנציקלופדיית אביב היו המקור הכי מבוסס שלנו? אוקיי, אז עברנו לגרסה אינטרנטית כי שנת 2014 כאן ושנות התשעים הסתיימו לפני עשור (זה קצת מבלבל כשבקסטריט בויז קופצים להופעה והיי פייב מדברים על איחוד) אבל מה הבעיה באנציקלופדיה דיגיטלית? ולא, אני לא מדברת בהכרח על ויקיפדיה. גם אני מבינה את הבעייתיות שבאתר הסורר שנכתב על ידי חבורה של אנשים חסרי הסמכה שבמקרה הטוב יטעו בפרט זוטר כמו שיהודה לוי היה יוסי ולא ג'אגר בסרט המפורסם (זוטר! תסכימו איתי!) ובמקרה הרע יטענו שלוי היקר הוא בעצם נקבה שעובדת בתור ליידי בוי בחופי תאילנד (ויסלח לי לוי המהמם!). אז אני מבינה את הבעייתיות בויקיפדיה, אבל מבטיחה שבמרתפים האפלים בבית של ההורים קבורים כרכים עבי כרס של האנציקלופדיה העברית. אז מה הבעיה לסרוק אותם? ובכלל, ממתי הם יצאו מחוץ לחוק?

עוד דבר שאני לא מבינה זה את הרעיון שכל דבר צריך להיות מבוסס ומסתמך על מקור אקדמי. למה עובדה ברורה כשמש כמו שצבע השמיים צבעו כחול חייבת להופיע בכתבי מדע ולא יכול להיאמר על ידי, גל הסטודנטית החרוצה? או חלילה מכך – ללא שום הסמכה. תסלחי לי מרצתי האהובה, אבל השמיים כחולים! לא צריך מחקר אקדמי כדי להרים את הראש ולגלות זאת. בדיוק כמו שלא צריך ספר שיגיד שישראל דמוקרטית, שקיימים היום בישראל כמה ערוצי חדשות או שרבין נרצח על ידי יגאל עמיר (בבקשה אל תגידי לי לחפש את זה בפסקי הדין!). זה מובן מאליו! ואת יודעת מה, מרצתי האהובה, גם אם הדבר אינו מובן מאליו, בשביל מה למדתי אצלך בשיעור כל-כך יפה? (נשבעת שנכנסתי ואפילו כתבתי מילה במילה!) – כדי שאני אוכל לצטט אותך! מתי זה יצא מחוץ לחוק?
אני מתקשה להבין את הרעיון של הכתיבה האקדמית וזו ממררת לי את החיים פעם אחר פעם, עבודה אחר עבודה. ניגשתי אל חבריי ושאלתי אותם בדבר הכרחיותה של הכתיבה האקדמית:

למה צריך כתיבה אקדמית? שאלתי.
הם ענו שאם אני אקרע את התחת על עבודה ומישהו ישתמש ברעיון שלי אני ארצה בכל מאודי ששמי יוזכר. וואלה, צודקים. מגיע לאנשים שעבדו קשה לקבל קצת קרדיט. גם אם זה רק בעבודה של סטודנטית צעירה שנחשפת לעיני המתרגלת בלבד.
אבל, הקשיתי, למה כל הבלאגן של מראה מקום, ביבליוגרפיה, שיטה מודרנית, שיטה מסורתית – מה הבעיה להגיד שהחוקרת אמרה את מה שהיא אמרה, ככה בפשטות?
הם הסבירו שמי שקורא את העבודה ומסתקרן ירצה לגשת למקור ולקרוא אותו לעומק. אם אני רק אציין את שם החוקרת אני אמנע מהסקרנים (כאילו שבאמת יש כאלה…) למצוא את המקור. בסדר, אני כמעט משתכנעת, אבל עדיין לא מבינה למה חייבים כללים. קודם משפחה, אחר כך נקודה, אחר כך שנה, קו אלכסוני, קו תחתון.
הם עונים שיש חוקים בכל מסגרת, לדוגמא, בצבא. לאף אחד הרי לא יפריע אם אלך עם גומייה ורודה בשיער או אם לבחורצי'ק יהיה שיער טיפה'לה יותר ארוך, אבל כדי שמסגרת תשמור על עצמה היא חייבת כלליים משמעתיים.

טוב בסדר. מקבלת. לא לגמרי משוכנעת אבל מתחילה להבין שזה הכרחי. אני עדיין טוענת שכתיבה אקדמית היא השטן האוניברסיטאי, אבל אין לי ברירה אלא להשלים עם קיומה. (סלונימסקי, 2014).

בהצלחה בעבודות!
kotert       red

תגובות

סימנייה קישור קבוע.

תגובה אחת

  1. הלו, חובה למקם מראה מקום לפני הנקודה בסוף המשפט! ולא שמים פסיק בין שם המשפחה לשנה!

כתיבת תגובה